לראות רחוק, לדמיין קרוב

היום הם הגיעו, שני זוגות המשקפיים החדשות שלי, ואני כל כך מתרגשת!

כבר ארבע שנים שלא החלפתי ורעננתי את זוגות המשקפיים שלי, לא היה ממש צורך. לאחרונה התחלתי לסבול מכאבי ראש, עייפות לאחר זמן קצר מול המסך ואף המיגרנות שבו לבקר אותי במלוא עוזן.

בחיי שאליהן לא התגעגעתי.

ביום חמישי, לראשונה בחיי, שמתי פעמיי לבד לקניון, בחרתי שני זוגות משקפיים, כל כך אבל כל כך לא אופייניים לי, אבל החלטתי שאני רוצה מסגרות אפנתיות, צבעוניות וכיפיות.

בשנים הרבות שאני עונדת משקפיים, היו לי מסגרות, כהות, בהירות, עגולות, אליפסות, מלבניות, ללא מסגרת, מפלסטיק, מברזל ובשלל צבעים ועיצובים.

בשנים האחרונות דבקתי בצורה המלבנית הרחבה. הפעם החלטתי שזהו, לא עוד. מאחר שעשיתי שינוי כל כך גדול בשנים האחרונות החלטתי ללכת עם זה עד הסוף ובחרתי מסגרות מאוד לא אופייניות לי.

תחושת ההתחדשות וההתרגשות מזה שאני רואה סוף סוף טוב יותר, העלו את מצב הרוח שלי לגבהים, הבנתי שלא הרגשתי כמה גרוע ראיתי, עד כמה הראיה שלי הוצרה וכמה למעשה לא ראיתי כלל.

!איך זה קשור לכתיבה אתם שואלים?כמובן שהכול אצלי מוביל לכתיבה

אם לא מסתכלים בצורה רחבה על מה שכותבים, לא בונים לדמויות בסיפור שלנו מספיק רקע, תכונות רוחב ועומק, הן תהיינה שטחיות ולא מעניינות.

כשמתחילים לכתוב סיפור, צריך לחשוב על מי הדמויות שלנו ולהכיר אותן לעומק. מי הן? מה הן אוהבות לאכול? איפה הן גדלו? איך הן נראות? מה הן אוהבות לקרוא, לכתוב, איפה הן מבלות ומי החברים שלהם? כמה אחים יש לדמות שלנו? האם היא הבכורה או הכי קטנה?

איך זה קשור לסיפור שלנו?

אם נכיר ונבנה בצורה מדויקת את עולמן של הדמות שלנו, ניטיב להכיר אותה על בורייה מכל הכיוונים, ניתן לה את תכונות האופי הנכונות ואת צורת החיים והשיחה הנכונה שהיא אומרה לנהל. בעקבות ההקפדה הזאת הספר שלנו יהיה מציאותי ואמין יותר.

כמובן שיש מקרים שהדמות מובילה אותנו ומתעקשת לעשות דברים כאילו יש לה חיים משל עצמה ובוודאי שיהיו פיתולים והפתעות בעלילה שלא צפיתם מראש ולא תכננתם. הדמות תעשה דברים שלא ממש מתאימים לה, תתחכם אתנו ותשתגע.

לעתים אלה הדברים שעושים את הספר.

אם תדעו מי הדמות שלכם, תוכלו לנווט אותה בעדינות למקום הנכון לה בספר ותדעו לטוות את הסיפור שלכם בצורה שלמה אמינה ובעיקר טובה.

אז על איזו דמות אתם עובדים כעת?