יום הולדת ושנה חדשה

 עוד חצי שעה שנה חדשה, ויום הולדת, יום אחד שמח, והכל בו משולב ביחד.

מהבוקר אני קוראת את החברים בפייסבוק מברכים לשנה הבאה, מסכמים את הקודמת ואצלי

אצלי הכל ביחד, "חלוטה מלוטה" כמו שאימא שלי הייתה אומרת, שמחה מעורבת בשמחה. 

זה הרגע שבו כל המחשבות על מה שהיה ומה שיהיה, העמידה העל צומת הדרכים הזו שיש בה כמה שבילים, אחד שאפשר להביט עליו לאחור, שנותן את הפרספקטיבה, מה עשיתי, איך היה. ואחד שמתפצל להמון שבילים קדימה, ללא נודע, המרגש.

הרהורים של טרום יום הולדת וחשבון הנפש שמתלווה אליה, מביאים אתם את המחשבות הרגילות, של מה הספקתי, מי אני, מה מקומי בעולם, מה הלמה שלי? למה אני עושה את מה שאני עושה? למה אני ממשיכה בדרך שהתוותי לעצמי, האם היא נכונה? מדויקת לי? האם יהיה לי טוב לפעול כך או אחרת? אולי השנה אלמד להרפות קצת מן השליטה המטורפת שבה אני מנסה לאחוז ולהשליט איתה סדר במחשבות הדוהרות במוחי 24/7? 

המון שאלות ולהן תשובות רבות. חלקן כבר אצלי, מחכות לצאת וחלקן נסתרות מן העין ויתגלו עם הזמן. ככה זה בחיים, לא הכל גלוי וידוע, וזה חלק מהכייף. 

אז אני מסתכלת על השנה שחלפה, השנה הזאת של ארבעים וארבע, שבה למדתי קורס מאמנים שלב א' והתחלתי כבר גם את שלב ב' בתות תקשורת ותוצאות. ולמדתי כל כך הרבה, על עצמי, על הסביבה, על המשפחה שלי, על הכוחות שלי, שאני אמיצה. פגשתי אנשים חדשים ומקסימים, אימנתי, הבנתי כמה שאני מאמנת בלב ובנשמה, כמה זה מתאים לי ומשתלב עם עולם המילים והכתיבה. 

סיימתי לכתוב את הרומן שהתחלתי לפני ארבע שנים ואפילו שכתבתי את חציו, אני שוקלת איך לפרסם אותו, ומתרגשת כאילו עומד להוולד לי ילד נוסף. ערכתי מספר ספרים, עזרתי לסופרים לכתוב, הדרכתי כותבים צעירים, הרצתי, התקדמתי. 

תרגלתי וואפונופונו, ממשיכה לנקות במשך היום, כשאני מדברת לעצמי לא יפה, או כשעולה לי משהו שצריך התייחסות. הבנתי שאני טובה מעצם היותי, שאני מדהימה ומותר לי לבכות. 

הרשתי לעצמי לשקוע ולהפסיק לעשות, ללוות חברה יקרה עד שכבר לא עמד לה כוחה וסרטן ארור לקח אותה ממני, מאתנו, בכאב. להתאבל, לקבל פרופרציות, לכעוס על המחלה הארורה הזאת, להכיר המוני אנשים בשבעה, לקבל אלי את ילדיה, לאהוב, לקבל אהבה. 

הרשתי לעצמי לשבת קצת במושב האחורי ולהפסיק לנהוג על מנת לבחון באמת מה אני רוצה ומי אני. הבנתי שאני כפי שאני באמת נהדרת, אני אשאיר אותה ואמשיך איתה הלאה. 

האיש היקר שלי, הרוח במפרשיי, הסלע שלי, סיים ללמוד אף הוא שלב א', מצא עבודה חדשה, הצחיק אותי כל יום ויום בשנה החולפת ולא הפסיק להוכיח לי כמה זה נכון וכמה אנחנו שלמים אחד עם השניה ולהיפך, הוא זה שברגעי החושך תמיד השכיל להאיר לי את האור ולהוכיח לי שהתשובות נמצאות אצלי. 

הילדים שלי המקסימים עלו אף הם שלבים קדימה, דורון יצא ללמוד בטכניון, יהונתן חגג 18 לפני מספר ימים והתחיל ללמוד בכיתה י"ב, נתנאל מסיים חטיבה, בכיתה ט' ומתנשא עלי בגובה מדהים, יש לי הרגשה שהוא לא סיים לגבוה. הוא סיים קורס משצ"ים והדהים אותנו בטקס הסיום בתל חי. 

יהלי עלתה לכיתה ד' (אני לא מאינה התינוקת שלי גדלה מהר) ועושה חיל, עשתה קפיצת מדרגה מדהימה והתבגרה עד שהדהימה את כולנו. 

אימצנו כלב חדש, ממש תינוק עם עיניים מקסימות וחכמות, התחלנו ךחנך לצרכים ונזכרנו מה זה תינוקות בבית. 

מעל הכל אני חושבת שהשנה הייתה טובה, שיש עוד המון לאן לשאוף אבל השמיים הם לא הגבול ויש לי כל כך הרבה יכולות שמתבשלות ומחכות לצאת לאוויר העולם ובעיקר אני שמחה ומתרגשת עם כל המורכבויות, הרגשות המעורבים ואף העצב שישנו. 

45 ושנת תשע"ט Bribg it on 

יש לי הרגשה שהולך להיות שמח ומעולה.   

החלטות לשנה החדשה

• להמשיך לכתוב המון

• לפרסם את בורחת מאש

• להעיז ולפרוץ

• להוציא את חמש דקות ביום 

• לאהוב, לצחוק, להיות

• לאמן ולהתפתח

• להיות בכל יום טובה יותר מזה שלפניו

• להמשיך להיות בהכרת והוקרת תודה

• להשאיר זמן להינות